גמרא
פירוש
וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְזִימִּין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם כָּךְ אֵין מַכְחִישִׁין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם.
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן אִילּוּ הֲווֹ קַמַּן וּמַכְחִישִׁין לְהוּ הֲוָה הַכְחָשָׁה וְלָא הֲוָה מַשְׁגִּיחִין בְּהוּ דהוי לַהּ עֵדוּת מוּכְחֶשֶׁת הַשְׁתָּא דְּלֵיתַנְהוּ דְּאִילּוּ הֲווֹ לְקַמַּן דִּלְמָא הֲווֹ מוֹדוּ לְהוּ מְהֵימְנִי.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אאוֹקֵי תְּרֵי לַהֲדֵי תְּרֵי וְאוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ מִידֵּי דְּהָוֵה אַנִּכְסֵי דְּבַר שָׁטְיָא דְּבַר שָׁטְיָא זַבֵּין נִכְסֵי אֲתוֹ בֵּי תְרֵי אָמְרִי כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זַבֵּין וַאֲתוֹ בֵּי תְרֵי וְאָמְרִי כְּשֶׁהוּא חָלִים זַבֵּין.
אָמַר רַב אָשֵׁי באוֹקֵי תְּרֵי לַהֲדֵי תְּרֵי וְאוֹקִי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת בַּר שָׁטְיָא וְלָא אֲמַרַן גאֶלָּא דְּאִית לֵיהּ חֲזָקָה דַאֲבָהָתֵיהּ אֲבָל לֵית לֵיהּ חֲזָקָה דַאֲבָהָתֵיהּ אָמְרִינַן כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זְבַן וּכְשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זַבֵּין.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ודחייה רב [נ]חמן לפרוקיה, ואוקמה הוא אוקי תרי לבהדי תרי – פיר׳ אפילו אי אתו עידי השטר ומכחשי להני הויא לה עדות מוכחשת ואין נאמנין לא אילו [ו]לא אילו. ומוקמינן ממונא בחזקת מאריה, מידי דהוה אניכסי דבר שטיא, דאמר רב אשי: אוקי הני דאמר כשהוא שוטה זבין להדי הני דאמר כשהוא חלום זבין, ואוקים ניכסי בחזקת בר שטיא – והני מילי בניכסי דירית מאבהתיה, אבל זבין הוא לא, דאמרינן כשהוא שוטה זבין כשהוא שוטה זבן – כההוא פחות מבן עשרים דזבין נכסיה וכול׳, כדמפריש במי שמת.
אמר ר׳ אבהו: אין מזימין את העדים אלא בפניהם, ומכחישין שלא [ב]פניהם, והזמה שלא בפניהם הכחשה מיהת הויא. ומתניתא דא מסייעא לר׳ יוסי, דאמר: אין מקיימין שטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין. ונהרדעאי אמרי: משתי שטרות או משתי כתובות, והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי, וביוצא מתחת ידי אחר.
תנו רבנן: כותב אדם עידותו על השטר ומעיד לו עליה אפילו לאחר כמה שנים – פיר׳ יש מי שאומר תרתי בבי קתני, ואם נמסרה לו עדות בקנין או אמר לו לכתוב שטר בפירוש וניתרשלו הבעלים ולא כתבו השטר, ובאו אחר כמה שנים ובקשו לכתוב השטר יש להם לעדים לכתוב לו העדות שנמסרה להם. ואם היא עדות על פה הולך ומעיד לו עליה אפילו אחר כמה שנים,
ואמר רב הונא: והוא שזוכר העד העדות זו מעצמו.
ר׳ יוחנן אמר: אע״פ שבתחילה אינו זוכרה – אלא אחרים הזכירוהו ונזכר יש לו להעיד. והוא שזה העד תלמיד חכמים, אבל זולתי תלמיד חכמים אם זוכר העדות מעצמו י[ש] לו להעיד, אבל אחרים מזכירין אותו לא. וכן סוגיא דשמעתא סלקא.
ויש אומרים כותב אדם עדותו על השטר – כגון דפתר שיש לו בבית וכותב בו כל עיניין שיעבור בידו. ובא בעל העדות ותבעו להעיד לו, ומצא בדפתר שלו כתוב בו ביום פלוני נמסרה לי עדות כך וכך, הולך ומעיד לו עליה אפילו לאחר כמה שנים, ואע״פ שהוא כתב ידו.
אמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו – זולתי הכתיבה.
ור׳ יוחנן אמר: אף על פי שאין זוכרה מעצמו – אלא מכתיבתו בלבד דיי. ודייק רבא מדברי ר׳ יוחנן דאמר אם נזכר מכתיבתו דיו, כך אם שכח ומזכירו חבירו ונזכר שפי[ר] דמי. ודוקייה דרבא סיוע לפירוש האחרון. ולדברי הכל עֶד החתום על השטר אינו צריך להיות זוכר העדות, אלא אע״פ שאין זוכרה מעיד שזה כתב ידי ודיו, שאילו צריך להיות זוכרה אין אחר יכול לקיים חתמו תחבירו. ואשכחנן בתלמוד ארץ ישראל סיוע לזה הפירוש: אמר ר׳ זעירא תני בכתובות דבי רב זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין שיצטרף עמהן אחר דברי ר׳, וחכמים אומרים אינן צריכין כול׳. אמר ר׳ זעירא דבר[י] ר׳ במעיד על השטר ודברי חכמים במעיד על המלוה. תני כותב אדם עידותו על השטר ומעידה אפילו לאחר שנים, רב הונא אמר והוא שיהא זוכר עידותו, ר׳ יוחנן אמר אע״פ שאין זוכר עידותו. ותייה רב הונא כר׳ ודר׳ יוחנן כרבנן, ומצאנו ביבמות בפרק ארבעה אחים מפורש. איבעיא להו, עצמו מאי? – פיר׳ אם מזכירו הבעל דין עצמו מאי? והילכתא עצמו לא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואמר רב הונא: והוא שזוכר העד העדות זו מעצמו.
ר׳ יוחנן אמר: אע״פ שבתחילה אינו זוכרה – אלא אחרים הזכירוהו ונזכר יש לו להעיד. והוא שזה העד תלמיד חכמים, אבל זולתי תלמיד חכמים אם זוכר העדות מעצמו י[ש] לו להעיד, אבל אחרים מזכירין אותו לא. וכן סוגיא דשמעתא סלקא.
ויש אומרים כותב אדם עדותו על השטר – כגון דפתר שיש לו בבית וכותב בו כל עיניין שיעבור בידו. ובא בעל העדות ותבעו להעיד לו, ומצא בדפתר שלו כתוב בו ביום פלוני נמסרה לי עדות כך וכך, הולך ומעיד לו עליה אפילו לאחר כמה שנים, ואע״פ שהוא כתב ידו.
אמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו – זולתי הכתיבה.
ור׳ יוחנן אמר: אף על פי שאין זוכרה מעצמו – אלא מכתיבתו בלבד דיי. ודייק רבא מדברי ר׳ יוחנן דאמר אם נזכר מכתיבתו דיו, כך אם שכח ומזכירו חבירו ונזכר שפי[ר] דמי. ודוקייה דרבא סיוע לפירוש האחרון. ולדברי הכל עֶד החתום על השטר אינו צריך להיות זוכר העדות, אלא אע״פ שאין זוכרה מעיד שזה כתב ידי ודיו, שאילו צריך להיות זוכרה אין אחר יכול לקיים חתמו תחבירו. ואשכחנן בתלמוד ארץ ישראל סיוע לזה הפירוש: אמר ר׳ זעירא תני בכתובות דבי רב זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין שיצטרף עמהן אחר דברי ר׳, וחכמים אומרים אינן צריכין כול׳. אמר ר׳ זעירא דבר[י] ר׳ במעיד על השטר ודברי חכמים במעיד על המלוה. תני כותב אדם עידותו על השטר ומעידה אפילו לאחר שנים, רב הונא אמר והוא שיהא זוכר עידותו, ר׳ יוחנן אמר אע״פ שאין זוכר עידותו. ותייה רב הונא כר׳ ודר׳ יוחנן כרבנן, ומצאנו ביבמות בפרק ארבעה אחים מפורש. איבעיא להו, עצמו מאי? – פיר׳ אם מזכירו הבעל דין עצמו מאי? והילכתא עצמו לא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush